Bava Metzia 166

Chapter 166

א פועל בכניסתו משלו ביציאתו משל בעל הבית שנאמר (תהלים קד, כב) תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב

1 A labourer's entry [to town] is in his own time, and his going forth [to the fields] is in his employer's;<span class="x" onmousemove="('comment',' The working day on the field extended from sunrise until the stars appear. The labourer returns home in his own time, i.e., after the stars appear, but goes to work in the time of the employer, starting from home at sunrise. [Tosaf. reverses the explanation.] ');">1

ב וליחזי היכי נהיגי בעיר חדשה וניחזי מהיכא קא אתו בנקוטאי איבעית אימא דאמר להו דאגריתו לי כפועל דאורייתא

2 as it is written, The sun ariseth, they [sc. the animals] gather themselves together, and lay them down in their dens. Man goeth forth unto his work and to his labour until the evening.<span class="x" onmousemove="('comment',' Ps. CIV, 22f. This is interpreted: Man goeth forth when the sun ariseth — hence in his employer's time — and is bound to his labour until the evening — returning home in his own time. ');">2

ג דרש רבי זירא ואמרי לה תני רב יוסף מאי דכתיב (תהלים קד, כ) תשת חשך ויהי לילה בו תרמוש כל חיתו יער תשת חשך ויהי לילה זה העולם הזה שדומה ללילה בו תרמוש כל חיתו יער אלו רשעים שבו שדומין לחיה שביער

3 But let us see what is the usage? — This refers to a new town. Then let us see whence they come? — It refers to a conglomeration.3

ד תזרח השמש יאספון ואל מעונתם ירבצון תזרח השמש לצדיקים יאספון רשעים לגיהנם ואל מעונתם ירבצון אין לך כל צדיק וצדיק שאין לו מדור לפי כבודו יצא אדם לפעלו יצאו צדיקים לקבל שכרן ולעבודתו עדי ערב במי שהשלים עבודתו עדי ערב

4 Alternatively. it means that he said to them, 'You are engaged to me as labourers [whose conditions of work are set forth] in the Bible.'4

ה ר' אלעזר ב"ר שמעון אשכח לההוא פרהגונא דקא תפיס גנבי אמר ליה היכי יכלת להו לאו כחיותא מתילי דכתיב בו תרמוש כל חיתו יער איכא דאמרי מהאי קרא קאמר ליה (תהלים י, ט) יארב במסתר כאריה בסוכו דלמא שקלת צדיקי ושבקת רשיעי

5 R. Zera lectured — others say. R. Joseph learnt: What is meant by, Thou makest darkness, and it is night: wherein all the beasts of the forest do creep forth?5

ו א"ל ומאי אעביד הרמנא דמלכא הוא אמר תא אגמרך היכי תעביד עול בארבע שעי לחנותא כי חזית איניש דקא שתי חמרא וקא נקיט כסא בידיה וקא מנמנם שאול עילויה

6 Thou makest darkness, and it is night — this refers to this world, which is comparable to night; wherein all the beasts of the forest do creep forth — to the wicked therein, who are like the beasts of the forest. The sun ariseth — for the righteous;6

ז אי צורבא מרבנן הוא וניים אקדומי קדים לגרסיה אי פועל הוא קדים קא עביד עבידתיה ואי עבידתיה בליליא רדודי רדיד ואי לא גנבא הוא ותפסיה

7 the wicked are gathered in — for Gehenna; and lay them down in their habitations — not a single righteous man lacks a habitation as befits his honour. Man goeth forth unto his work — i.e., the righteous go forth to receive their reward;7

ח אישתמע מילתא בי מלכא אמרו קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרונקא אתיוה לרבי אלעזר ברבי שמעון וקא תפיס גנבי ואזיל שלח ליה ר' יהושע בן קרחה חומץ בן יין עד מתי אתה מוסר עמו של אלהינו להריגה

8 and to his labour until the evening — as one who has worked fully until the very evening.8

ט שלח ליה קוצים אני מכלה מן הכרם שלח ליה יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו יומא חד פגע ביה ההוא כובס קרייה חומץ בן יין אמר מדחציף כולי האי שמע מינה רשיעא הוא אמר להו תפסוהו תפסוהו

9 R. Eleazar, son of R. Simeon, once met an officer of the [Roman] Government who had been sent to arrest thieves,<span class="x" onmousemove="('comment',' [(a) Freebooters (latrones) who overran Judea during the war between the Emperor Severus and his rival Pescennius Niger (193-4 C.E.) (Graetz, Geschichte der Juden, IV, p. 207); or (b) ordinary robbers (Krauss. MGWJ, 1894. p. 151).] ');">9

י לבתר דנח דעתיה אזל בתריה לפרוקיה ולא מצי קרי עליה (משלי כא, כג) שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי אמרו ליה רבי אל ירע בעיניך שהוא ובנו בעלו נערה מאורסה ביום הכפורים

10 'How can you detect them?' he said. 'Are they not compared to wild beasts, of whom it is written, Therein [in the darkness] all the beasts of the forest creep forth?'10

יא הניח ידו על בני מעיו אמר שישו בני מעי שישו ומה ספיקות שלכם כך ודאית שלכם על אחת כמה וכמה מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם

11 (Others say, he referred him to the verse, He lieth in wait secretly as a lion in his den.)11

יב ואפי' הכי לא מייתבא דעתיה אשקיוהו סמא דשינתא ועיילוהו לביתא דשישא וקרעו לכריסיה הוו מפקו מיניה דיקולי דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי

12 'Maybe,' [he continued,] 'you take the innocent and allow the guilty to escape?' The officer answered, 'What shall I do? It is the King's command.' Said the Rabbi, 'Let me tell you what to do. Go into a tavern at the fourth hour of the day.12

יג כל תרבא נמי לא סריח כל תרבא לא סריח שורייקי סומקי מסריח הכא אף על גב דאיכא שורייקי סומקי לא מסריח קרי אנפשיה (תהלים טז, ט) אף בשרי ישכון לבטח

13 If you see a man dozing with a cup of wine in his hand, ask what he is. If he is a learned man, [you may assume that] he has risen early to pursue his studies; if he is a day labourer he must have been up early to do his work; if his work is of the kind that is done at night, he might have been rolling thin metal.13

יד ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא

14 If he is none of these, he is a thief; arrest him.' The report [of this conversation] was brought to the Court, and the order was given: 'Let the reader of the letter become the messenger.'14 R. Eleazar, son of R. Simeon, was accordingly sent for, and he proceeded to arrest the thieves. Thereupon R. Joshua, son of Karhah, sent word to him, 'Vinegar, son of wine!15 How long will you deliver up the people of our God for slaughter!' Back came the reply: 'I weed out thorns from the vineyard.' Whereupon R. Joshua retorted: 'Let the owner of the vineyard himself [God] come and weed out the thorns.' One day a fuller met him, and dubbed him: 'Vinegar, son of wine.' Said the Rabbi to himself, 'Since he is so insolent, he is certainly a culprit.' So he gave the order to his attendant: 'Arrest him! Arrest him!' When his anger cooled, he went after him in order to secure his release, but did not succeed. Thereupon he applied to him, [the fuller] the verse: Whoso keepeth his mouth and his tongue, keepeth his soul from troubles.16 Then they hanged him, and he [R. Eleazar son of R. Simeon] stood under the gallows and wept. Said they [his disciples] to him: 'Master, do not grieve; for he and his son seduced a betrothed maiden on the Day of Atonement.' [On hearing this,] he laid his hand upon his heart17 and exclaimed: 'Rejoice, my heart! If matters on which thou [sc. the heart] art doubtful are thus,<span class="x" onmousemove="('comment',' Seen to be just. He was doubtful whether the man had really merited hanging. But now he saw that he was, for the seduction of a betrothed maiden is punished by stoning, and all who are stoned are hung. ');">18 how much more so those on which thou art certain! I am well assured that neither worms nor decay will have power over thee.' Yet in spite of this, his conscience disquieted him. Thereupon he was given a sleeping draught, taken into a marble chamber,19 and had his abdomen opened, and basketsful of fat removed from him and placed in the sun during Tammuz and Ab,20 and yet it did not putrefy.21 But no fat putrefies!22 — [True,] no fat putrefies; nevertheless, if it contains red streaks,23 it does. But here, though it contained red streaks, it did not. Thereupon he applied to himself the verse, My flesh too shall dwell in safety.24 A similar thing25 befell R. Ishmael son of R. Jose.

Previous Chapter Next Chapter